בכי - המכשול המאתגר ביותר העומד בפני הורים המעוניינים להציב גבולות לילדיהם 

מזה זמן רב שאני רוצה לכתוב על בכי. אין שיחה שאני מקיימת עם הורים, שעניין הבכי אינו מהווה נדבך מרכזי בה.

אם כן, הורים יקרים, אפתח ואומר שבכי זה דבר מצוין! מצב בו תינוקות בוכים הוא מצב מצוין – זו היא דרך התקשורת שלהם איתנו. תינוק שבוכה הוא תינוק שיודע שמישהו יגיב אליו ויספק לו את צרכיו. מצב שבו התינוקות מפסיקים לבכות לגמרי הוא המצב הבעייתי והוא דבר טרגי שלא ארחיב עליו את הדיבור במאמר הנוכחי.

ישנן סיבות שונות לבכי אצל תינוקות. תינוקות בוכים כשהם רעבים, הם בוכים כשלא נוח ולא נעים להם עם חיתול מלא, הם בוכים כשכואב להם משהו, הם בוכים כשהם עייפים והם בוכים כשהם מתוסכלים.

היות ותינוקות לא מגיעים עם חוברת הוראות (אח.... לו רק מישהו היה מרים את הכפפה...) אנחנו ההורים "מבלים" את תקופת החיים הראשונה של הפיצקים שלנו בניסיון להבין את פשרו של הבכי, ואותה הפרשנות שאנו מקנים לבכי, היא זו שאחראית על דרך הפעולה שבה ננקוט כדי להרגיעו.

כשתינוק בוכה האינסטינקט הראשוני שלנו הוא להציע לו אוכל, יהיה זה ציצי או בקבוק, ולאחר מכן נבדוק את החיתול, ננסה לשלול כאבים או חוסר נוחות, ואם כל אלה לא הפסיקו את הבכי... נאשים את הגזים, כמובן...

היות ואני עוסקת בתחום השינה, חשוב לי לנסות ולהסביר על ההתמודדות עם בכי בהקשר זה. גם בהקשר של שינה, הפרשנות שההורים נותנים לבכי, היא זו שתקבע את אופן ההתנהלות שלהם, והאופן בו הם מגיבים, הוא זה שיקבע, בעצם, אלו דפוסים יתקבעו במהלך הלילות.

כאשר תינוק, שאינו יודע להרדים את עצמו באופן עצמאי מתעורר בלילה, הוא בוכה. כך הוא קורא להוריו לבוא ולסייע לו לחזור ולישון. ההורים, ובמיוחד אצלנו פה בארץ, אינם מסוגלים לשמוע את הילד בוכה, ויעשו הכל כדי שהבכי ייפסק, גם אם המשמעות של התנהגותם מהווה, בעצם, הנצחה של היקיצות ועימן של הבכי.

חלק (לא מבוטל) מההורים יפרשו את הבכי הזה כבכי של רעב, ומיד יספקו לתינוק הנקה או בקבוק, שאותם יקבל התינוק בדרך כלל באהבה.... גם אם באמת אינו רעב... [חישבו על כך שמישהו מציע לכם את האוכל שאתם הכי אוהבים באמצע הלילה, הרי רוב הסיכויים שתאכלו, גם אם אתם לא באמת באמת רעבים]. חלק אחר של ההורים יפרש את הבכי כצמא וייתן לקטקט מים, חלק אחר ייקח את התינוק וירדים אותו על הידיים כנחמה, והורים אחרים בכלל יעבירו את הילד אליהם למיטה... רק שיפסיק לבכות.

כל הדרכים הללו, שבהן מתמודדים הורים עם בכי, במיוחד כשהם עייפים, תשושים ועצבניים, מובילות ליקיצות מרובות, תלות בגורמים חיצוניים ולהרבה הרבה תסכולים.

אז מה עושים? מהי דרך ההתמודדות הנכונה?

ראשית, חשוב לנסות ולהפנים, שכל הניסיונות להפסקת הבכי בשיטות שציינתי קודם (וזהו רק קצה הקרחון מבחינת היצירתיות של הורים), רק יגרמו למצב להפוך לגרוע יותר בטווח הארוך.

 עד גיל 5-6 חודשים, כאשר תינוק מתעורר ובוכה בלילה, בהחלט רצוי להציע לו לאכול, אפילו אם הוא אכל רק לפני מספר דקות (לפעמים הם נרדמים על הציצי/הבקבוק, בשל התעייפות מהמציצה והם עדיין לא השביעו את רעבונם).

בגילאים מאוחרים יותר, תינוקות יכולים להעביר לילה שלם ללא ארוחה, אך אם אינכם משוכנעים בכך, המשיכו בהאכלה אחת בלילה. זה משרת אתכם יותר מאשר אותם, אבל היי... אתם ההורים וחשוב ביותר שאתם תהיו רגועים!

חשוב שתשללו בכי של כאב. אם אתם חושבים שילדכם סובל מכאב גשו לרופא הילדים ובצעו בירור מקיף ומסודר!

זה המקום להתייחס גם לכאבי שיניים. חשוב לזכור, שאם תינוק סובל מכאבי שיניים, הוא יביע זאת גם במהלך היום ולא רק בלילה. אם כך הוא הדבר, ישנן דרכים רבות להקל על הכאב, אך גם אם אכן מדובר בכאב שיניים, כאב שכזה נמשך יומיים-שלושה לכל היותר, ולא שבועיים-שלושה.

סיבה נוספת לכאב, כאבי גזים, חולפת בדרך כלל תוך 3 חודשים. לאחר מכן, רצוי לעשות בירור כדי לשלול סיבה אחרת.

אם כן, שללנו רעב ושללנו כאבים וגם ריח של קקי אינו נישא באוויר (חיתולי פיפי אנחנו לא מחליפים בלילה... אלא אם כן הייתה דליפה) ונותרנו עם תסכול. כן, תינוקות בוכים גם כשהם מתוסכלים. אין להם דרך אחרת לבטא את התסכול. כאשר אמא ואבא לא לוקחים אותי למיטה שלהם – אני מתוסכל; כאשר אני רוצה להתפנק לאמא על הציצי ולא מקבל – אני מתוסכל; אם אני רוצה שיוציאו אותי באמצע הלילה לשחק בסלון ולא לוקחים אותי – אני מתוסכל; ואם עכשיו מנסים להציב לי גבולות ולא עושים מה ש-א-נ-י רוצה – כן, אני מתוסכל!!!

הגישה הבסיסית והבלתי-מתפשרת שלי היא, שלא משאירים ילד לבכות ולו לשנייה מתוזמנת אחת. כאשר תינוק או ילד בוכים, הם צריכים לדעת שתמיד, אבל תמיד, אבא או אמא יגיעו כדי להיות שם איתם ועבורם. בעיני, זהו בסיס האמון בין ילדים והורים.

חשוב להדגיש, כי המשמעות של היענות ההורים לבכי של ילדם, אין פירושה שהילד יקבל מה שהוא רוצה. כלל וכלל לא. המשמעות היא שההורים יהיו שם עבורו, כדי להרגיע, לנחם ולהכיל, אך עדיין יעמדו בעקביות ובנחישות על הכללים והגבולות שהם מציבים.

אין ספק, מאוד מאוד מאוד קשה להתמודד עם התינוק שלך כאשר הוא בוכה, מבלי "להיגרר" לנסות "פתרונות יצירתיים", אלא פשוט לעמוד, לחבק ולהרגיע, ובד בבד להמשיך בעמידה על שלכם, אולם תמיד תחשבו על האלטרנטיבה. מהי המשמעות העתידית של הוויתור לאותו בכי. מה הוא מלמד את הפעוט? אילו מסרים חינוכיים אנו נוטעים בו כעת? תמיד תסתכלו על הדברים מנקודת מבטו של הילד; "הנה... בכיתי חצי שעה ואמא נשברה....מממממ... מחר אם זה לא יעזור, אבכה שלושת רבעי שעה...."

חשוב להדגיש, בהקשר של הצבת גבולות וחינוך, שילדים בוכים, כאשר יש סיכוי שהם ישיגו את מבוקשם. כשאתם מנסים להציב גבולות, בין אם במהלך יקיצה באמצע הלילה ובין אם ב"התקף זעם" באמצע הקניון, זכרו תמיד את הדוגמה הבאה:

האם, באיזשהו אופן, דרך או צורה, תאפשרו לילדכם לגעת בקומקום רותח, גם אם הוא "נורא נורא נורא" בוכה, במשך "המון המון זמן"? "ברור שלא", תענו לי מיד. אם כן מדוע כשהקטנצ'יק "נורא נורא נורא" בוכה, כי הוא רוצה לשחק עכשיו, אבל השעה היא שתיים בלילה, אתם כן נענים לבכי? זה עניין של "חיים ומוות" תענו לי. אז כדאי שתזכרו הורים יקרים, לכל נושא יש את "החיים והמוות" שלו. אתם אלה שקובעים מהם הגבולות והיכן עובר קו "החיים והמוות" בכל תחום. אתם המבוגרים האחראיים ואתם מובילים את הדרך – הגדירו גבולות ועמדו על שלכם – גם כשהם בוכים.